ע"א 216/90

תקציר

פסק הדין הנדון נסוב סביב חוזה לאספקת אלומיניום בין מחלקת עבודות ציבוריות (המערערת) לבין אלקטרה מרכז מכירות מתכת בע"מ (המשיב). נושאי המחלוקת המרכזיים היו תנאי החוזה ותשלום הפיצויים המוסכמים. בית המשפט אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהעדיף את המשיב בשני הצדדים. ראשית, בית המשפט קבע כי תנאי החוזה היו כאמור במסמך עצמו, ולא תנאי המכרז הראשוניים. על פי דיני החוזים המקובלים, תנאיו של חוזה שנכרת מחייבים, גם אם הם חורגים מתנאי המכרז הקודמים. בעוד שהמערערת יכלה לדחות את הצעת המשיב בהתאם לתנאי ההזמנה, היא בחרה לקבלה, והפכה את סעיף תנאי התשלום לחלק מהחוזה. לפיכך, לא יכלה המערערת להתנגד בהמשך לסעיף זה. אף שייתכן שהתנהלות הצדדים הייתה מנוגדת לתנאי המכרז, לא ניתן להטיל על המשיבה – בהיותה זו שהציעה את תנאי התשלום – באחריות להקלות. שנית, באשר לתשלום פיצויים מוסכמים, הסכים בית המשפט עם החלטת בית המשפט המחוזי כי אלה ישולמו לפי ערכם הנקוב. הסעיף בחוזה לגבי פיצויים מוסכמים פורש בהתאם לכוונת הצדדים. במקרה זה נקבע כי השווי הנקוב הוא הסכום המתאים, שכן החוזה נוסח בשנת 1981, על רקע אינפלציה כלכלית גבוהה, ומחלקת עבודות ציבוריות הייתה גורם מקצועי מנוסה בניסוח חוזים מסוג זה. יתר על כן, הצדדים קבעו במפורש הסדרי הצמדה לגבי תשלומים חוזיים, אך לא לגבי הנזקים המוסכמים. סיכומו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי פרשנותו של המשיב לחוזה הייתה נכונה. המערער חויב בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.