ת"א 55640-02-17

תקציר

התובעת, אגד, מבקשת לבסס את בעלותה בארבע חלקות קרקע בלוד, הידועות כיום כבלוקים 5999 ו-3952, באמצעות התיישנות. הנתבעות הן רשות מקרקעי ישראל ורשות הפיתוח. אגד טוענת כי היא מחזיקה בקרקע למעלה מ-15 שנה, וזה אמור להספיק כדי לבסס בעלות. עם זאת, השופט דחה את טענת אגד וקבע כי הקרקע המדוברת היא רכוש המדינה, ולכן לא ניתן לבסס בעלות באמצעות התיישנות. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי אגד לא הוכיחה תקופת החזקה רציפה, ואף לא הגדירה את גבולות החזקתה. אגד גם לא הציגה מסמכים כלשהם התומכים בטענת הבעלות שלה או בסירובה לשלם דמי שכירות על בסיס בעלות. נהפוך הוא, מהראיות עולה כי אגד ידעה שהקרקע אינה שייכת לה וכי המדינה לא ויתרה על זכויותיה. עוד ציינה השופטת כי טענתה של אגד לתיקון הרישום לפי סעיף 59 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין אינה תקפה, שכן אגד לא סיפקה הסבר סביר לאי תביעת זכויותיה בשלב מוקדם יותר של הליך הפשרה. בנוסף, דחתה השופטת את תביעתה החלופית של אגד לטובת הנאה בנכס, שכן לא ניתן לרכוש זכות כזו במקרקעי ציבור. לבסוף, דחתה השופטת את תביעתה החלופית של אגד להקצאת קרקע ללא מכרז, שכן היא לא הועלתה בתלונה הראשונית ולא התאימה להליך. לאור נקודות אלה, החליטה השופטת לדחות את התביעה והורתה לאגד לכסות את הוצאות הנתבעים ושכר טרחת עורך דין.