עת"מ 13014-12-13

תקציר

העותרת חבה למועצת המשיבה ארנונה בגין מספר נכסים. המועצה טענה כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר תום לב וניקיון מצד העותר, אך השופטת דחתה זאת, שכן המועצה לא העלתה טענה זו בסיכומיה, אלא התמקדה בשאלות העיקריות העומדות בבסיס העתירה. לאחר מכן הכריע השופט במספר סוגיות הנוגעות לתקופת ההתיישנות, וקבע כי בעוד שחובותיה של העותרת לתקופה שקדמה לשנת 2006 התיישנו בשל היעדר פעולת גבייה ממשית מהמועצה, החובות לשנים 2006 עד 2009 ניתנים לאכיפה. עוד קבע השופט כי יש לראות בהשגות שהוחמצו על חיובי הארנונה לשנים 2010 עד 2013 כמתקבלות מאחר שהמועצה לא השיבה עליהן, אך החובות בשנים 2006-2009 היו חלוטים מאחר שלא הוגשו התנגדויות. השופט שקל ודחה גם את טענת העותר כי חישוב החוב אינו מבוסס, וקבע כי המועצה רשאית לגבות ארנונה לתקופה שמיום 1.1.2006 ועד ליום 31.12.2009, והורה לעותרת לשלם חובות אלה. לבסוף המליצה השופטת לצדדים לנהל משא ומתן על פתרון, אך משניסיון זה נכשל, העתירה התקבלה באופן חלקי, ללא צו להוצאות.