דב"ע נו/308 - 3

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב מחלוקת הנוגעת להעסקתו של המערער והאם המשיב אכן היה מעסיקו, או שמא הועסק באופן בלעדי על ידי יובל גד בע"מ. המערער כיהן כמנכ"ל יובל גד מנובמבר 1988 ועד לפיטוריו באוקטובר 1989. מהעובדות שהוצגו עולה כי יובל גד הוא חלק מקונצרן כור, הממוקם תחת המשיבה. מינויו של המערער נעשה באמצעות מכתב ששלח מנכ"ל כור מתכת, אולם חוזה ההעסקה היה פורמלי בין המערער לבין יובל גד, אשר התחייב אף הוא לשלם את שכרו. יש לציין כי החוזה איפשר ליובל גד לסיים את העסקתה של המערערת ללא הודעה מוקדמת. לאורך כל תקופת כהונתו שולם שכרו של המערער על ידי המשיב, אשר ניכה גם מסים ודמי ביטוח לאומי. בנוסף, המשיב היה בעל פוליסת "ביטוח מנהלים" של המערערת. בית הדין הארצי לעבודה נדרש להכריע האם המשיב ויובל גד פעלו כמעסיקים משותפים של המערערת. בית המשפט קבע כי ככלל, ליחיד יכול להיות רק מעסיק אחד בכל פעם, אלא אם קיימת חזית אחידה של שני גופים הפועלים כמעסיק אחד. עם זאת, במקרה דנן לא מצא בית המשפט הצדקה לראות במשיב וביובל-גד כמעסיקים משותפים. פסק הדין התבסס על בחינה של גורמים שונים, כגון חוזה העבודה שהיה אך ורק בין יובל גד לבין המערערת, תביעתה של האחרונה נגד יובל גד בעקבות פיטוריו, ותפקידה של החברה בקביעת תנאי העבודה והשכר. יתר על כן, חלקו של המשיב בתשלומי השכר ובכיסוי הביטוחי הוסבר בפרקטיקה הרווחת בקונצרן כור. משכך, הגיע בית הדין למסקנה כי המשיב אינו מעסיקו של המערער, ובכך דחה את תביעתו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והטבות נוספות. המערער חויב לשאת בהוצאות הערעור, בסך 5,000 ₪, כולל מע"מ.