ע"א 231/72

תקציר

במקרה של תאונת דרכים שגרמה למותו של ילד בן 11.5 בשם שמעון עלמליך בכביש חיפה-נצרת, אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר הטיל 60% מהאחריות לתאונה על הנהג הפוגע (המשיב) ו-40% על הנער המנוח בגין רשלנות תורמת. המשיב העיד כי לא יכול היה לראות את הילד עד שהיה מאוחר מדי בשל רכב אחר שהסתיר את ראייתו, עדות שבית המשפט המחוזי העדיף על פני עדותו של העד, גד נסים, שטען כי לא נכחה מכונית כזו. בית המשפט מצא יסוד מספיק לפקפק בגרסתו של נסים, למרות חקירתו הנגדית שלא ערערה במפורש על קיומו של הרכב השני. על פי סעיף 54 לפקודת הראיות, בית המשפט נדרש לנמק באופן מפורט כאשר הוא מסתמך על עדות יחידה בלתי מאומתת, במיוחד מפי צד מעורב. עם זאת, על אף שבית המשפט המחוזי לא פירט את עמידתו בדרישה זו, מצא בית המשפט לערעורים כי די בספק שהועלה בדבר רשלנותו של המשיב, ובכך בוטל הצורך בהנמקה ממצה. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי נטל ההוכחה מוטל על עזבונו של הנער להוכיח את רשלנותו של המשיב באופן חד משמעי, דבר שלא עשה. חרף החשש כי בית המשפט המחוזי לא סיפק הצדקה מפורטת להסתמכותו על עדות המשיב, פסק הדין בערעור קבע כי הפיצוי בגין כאב, סבל וקיצור חיים הוא ראוי. בנוסף, נדחו תביעות לתמיכה כספית עתידית מהילד, בהתבסס על העסקתו היציבה של אביו של הילד, והותירו את המענק הראשוני בסך 6,450 ל"י ללא שינוי. משכך, נדחה ערעור העיזבון ולא הוטלו על המשיבים הוצאות בגין הערעור.