ת"א 18962-08-17

תקציר

מדובר בתביעת לשון הרע שהגישה פקחית עירייה, התובעת, נגד אדם פרטי, הנתבע, בגין פוסט ששיתף באתר אינטרנט מקומי. הפוסט התלונן על דו"ח חניה שקיבלה אשת הנתבע מהתובע ותיאר את התנהגותו של התובע כמגעילה, מכוערת ומערכת מונעת מכסות. התובעת טענה כי הפוסט מהווה לשון הרע, גורם לה השפלה ועוגמת נפש, ומשפיע על מעמדה. מנגד, טען הנאשם כי מדובר באזהרה על שיטת העירייה ובהבעת דעה על איש ציבור, שיש להגן עליה בחוק. בית המשפט בחן את התביעה על סמך ארבעת שלבי הניתוח של תביעות לשון הרע: ראשית, הוא מצא כי הפוסט מהווה לשון הרע שכן הוא עלול להשפיל את התובעת ולפגוע במעמדה. שנית, נקבע כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את אמיתות הפרסום או כי נהנתה מחסינות מוחלטת כלשהי. שלישית, בית המשפט בחן ודחה את טענות הנתבע להגנה על פי אמת המידה של אמת ואינטרס ציבורי, או תום לב. לבסוף, בשלב הסעדים, פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך 33,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט, והורה לנתבעת להשיב לתובע את הוצאות המשפט. פסק הדין הגיב גם לביקורת של הנאשם על התנהלות בית המשפט, שהשופט מצא כבלתי מוצדקת ובלתי רלוונטית.