בש"פ 986/24

תקציר

הערעורים שהגישו שלושה נאשמים, טליה, נייל ואדהם, על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור אותם עד תום משפטם באשמת דריסה וחטיפה, נדחו. השופט קבע כי די בראיות שהציגה התביעה כדי לבסס עילה לכאורה נגד שלושת הנאשמים, וכי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי הראיות הקיימות עומדות ברף הנדרש. השופט הדגיש כי המארג הראייתי הגולמי, לרבות הודעותיה הראשוניות העקביות של המתלוננת, תומכים באישומים המיוחסים לנאשמים. יתר על כן, השופט דחה את טענות הנאשמים לפיהן היה על בית המשפט לתת אמינות רבה יותר לגרסותיהם המזכה את האירועים, ומצא אותן חסרות היגיון פנימי ורצופות סתירות. עוד ציינה השופטת כי דבריהם של הנאשמים עצמם אינם מתיישבים עם הגרסה "המעודכנת" של האירועים עליהם ביקשו להסתמך. בנוסף, הסכימה השופטת עם הערכתו של בית המשפט המחוזי את פעולתם המשותפת של הנאשמים, במיוחד נוכח חומרת האישומים נגד טליה בהשוואה לשני הנאשמים האחרים. השופט הגיע למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית מוצקה התומכת במעצרם של שלושת הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים וכי אין עילה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. גם בקשתו של טליה לשחרור או למעצר תחת פיקוח אלקטרוני נדחתה, שכן השופט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, בהתחשב באופי האישומים ובתסקיר שירות המבחן, שלא המליץ על שחרורו. השופטת הדגישה כי טענות הנתבעים, שביקשו הן יחס מקל והן הודאה בחפותם, אינן עקביות. לבסוף, דחה השופט את ניסיונם של הנאשמים להשתמש באווירת המלחמה והמתיחות הנוכחית בישראל כגורם מקל, וקבע כי אין בכך כדי להשפיע על שיקולי המעצר.