ע"פ 57262-12-14

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורה של הנאשמת על הרשעתה בכך שאיימה על שופט שניהל תיק שבו היה מעורב הנאשם. הנאשמת טענה כי יסוד ה"אי-חוקיות" לא התקיים בעניינה, אך בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי היא אכן קיימת, שכן איום בהתאבדות נעדר היתר פוזיטיבי בדין. בית המשפט דחה גם את טענות הנאשם כי "האדם האחר" המוזכר בעבירה אינו יכול להיות המאיים עצמו, וכי ההגנה של "עניינים טריוויאליים" חלה במקרה זה. טענות אלה הועלו לראשונה בשלב הערעור ולא נדונו על ידי בית משפט קמא, ממילא מצא בית המשפט אותן חסרות שחר. השופטים התייחסו גם למקורות במשפט העברי האוסרים לאיים על שופטים ומדגישים את עוולות ההתאבדות. הערעור נדחה, והערעור כולו נקבע כחסר שחר.