מ"ת 39612-04-11

תקציר

השופט, הרב שפירא, מצא די ראיות לכאורה כדי להאמין שהמשיב ירה במתלוננת. הראיות כללו את הודעותיו העקביות והמפורטות של המתלונן המזהה את המשיב כיורה, שנאמרו זמן קצר לאחר האירוע ובמהלך טיפולו הרפואי, וכן הודעה שנמסרה לקצין משטרה זמן קצר לאחר האירוע. השופט הודה כי המתלונן חזר בו מאוחר יותר מהודעתו, אך דחה את ההסבר כי הדבר נבע ממשככי כאבים, שכן הזיהוי היה ברור ועקבי בשאר ההודעות. כמו כן, השופט סבר כי התנהלותו של המשיב מצביעה על מסוכנות, המחזקת את חזקת האשמה ואת הצורך במעצר. השופט הדגיש את חומרת העבירה, שבוצעה לאור יום, בנשק שהוחזק שלא כדין, וככל הנראה נועדה לגרום חבלה חמורה. בנוסף, השופטת הביעה חשש מההשפעה על עדים ומשיבוש הליכי משפט, נוכח ההיכרות בין הצדדים המעורבים. הגם שלא היה למשיב עבר פלילי ונסיבות אישיות נלקחו בחשבון, אופיו המתוכנן והמכוון של המעשה, שנועד להשיב את כבודו של המשיב, גבר על שיקולים אלה. לפיכך הורה שפירא על המשך מעצרו של המשיב עד תום המשפט, תוך הכרה בכך שניתן להצדיק בחינה מחודשת של המעצר לאחר סיום עדות המתלונן או המצאת ראיות חדשות. השופט הדגיש כי הראיות הנוכחיות עומדות בדרישות של ראיות לכאורה ומצדיקות את המשך מעצרו של המשיב.