תו"ב 32216-10-16

תקציר

הכרעת הדין דנה בגזר דינם של שני נאשמים, זברק וציפורה, שהורשעו בעבירות בנייה לפי פרק י' לחוק התכנון והבנייה. העבירה העיקרית הייתה מסירת מידע כוזב לרשויות התכנון, הנופלת תחת סעיף 214 לחוק העונשין, והעונש המרבי עליה הוא שנתיים מאסר. בית המשפט עוקב אחר הליך גזר הדין בן שלושת השלבים המפורט בתיקון 113 לחוק העונשין, בהתחשב בחומרת העבירה, בנסיבות ובגורמים המחמירים והמקלים הרלוונטיים. בשלב הראשון, בית המשפט קובע את אזור הענישה המתאים. היא מדגישה את חשיבותם של חוקי התכנון והבנייה ואת חומרת העבירות, הכרוכות בעקיפת הליך התכנון ובהטעיית רשויות הרגולציה. בית המשפט בוחן את היקף ההפרה, הסיכון שנוצר, הרווח שנצבר והמשך ביצוע העבירה. היא מציינת כי העבירות אינן בודדות, שכן הנאשמים לא הודו באשמתם והותירו את המרמה על כנה. מעבר לשלב השני, בית המשפט בוחן חריגות מהעונש ההולם. היא אינה מוצאת שיקולי שיקום או ביטחון ציבור מהותיים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה. השלב השלישי מתמקד בנסיבות שאינן קשורות זו לזו, ובית המשפט בוחן את חוסר קבלת האחריות של הנאשמים, חוסר שיתוף הפעולה ואי תיקון תוצאות עבירותיהם. עם זאת, היא מכירה בגורמים מקלים, בהם השכול האחרון של ציפורה ותפקידה הפסיבי בעבירות. בית המשפט מגיע למסקנה כי עונש מאסר על תנאי וקנס כספי מתאימים לזבארק, ואילו ציפורה תקבל קנס נמוך יותר בשל תפקידה הנמוך יותר ונסיבותיה האישיות. שני הנאשמים נדרשים לתת התחייבות להימנע מהפרות נוספות. בית המשפט גם מוציא צווי איסור הריסה ושימוש לבנייה הבלתי חוקית, ומעכב את ביצועם למשך 180 יום כדי לאפשר לנאשמים לקבל היתרים חוקיים. לנאשמים זכות ערעור תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.