ב"ל 5981-07-23

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 5981-07-23: הכרה בליקויים כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה **מבוא** פסק הדין בפני, שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, עוסק בתביעת התובע, יוסף אפראימוב, להכרה בליקויים במרפקיו, כפות ידיו ואצבעותיו כפגיעה בעבודה, בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. התביעה נדחתה, ופסק הדין מתמקד בבחינת התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת עילה לפי תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי:** סעיף זה מגדיר "פגיעה בעבודה" כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. כאשר אין מדובר בתאונה מוגדרת, קמה השאלה האם הליקוי נגרם כתוצאה ממחלת מקצוע. 2. **תורת המיקרוטראומה:** פסיקה קבעה את תורת המיקרוטראומה כדרך למלא חלל שהותיר המחוקק, ובפרט להכיר במחלות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי עבודה, גם אם אינן מופיעות ברשימת מחלות המקצוע. ההכרה דורשת הוכחה כי "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסיבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע." (דב"ע מח/0-77 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)). 3. **הבחנה בין פעולות שונות לפעולות חוזרות ונשנות:** הפסיקה מבחינה בין עבודות הכרוכות בפעולות שונות ומגוונות לבין עבודות הכרוכות בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או של תנועות זהות או דומות במהותן. רק במקרה השני ניתן יהיה להוכיח תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה. (עב"ל (ארצי) 34405-01-11 סקוטלסקי – המוסד לביטוח לאומי, 2.8.11). 4. **דרישת הרצף והמשמעותיות של התנועות:** בית הדין הארצי הדגיש שיש להוכיח "רצף בביצוע התנועות, המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה" (עב"ל (ארצי) 546031-11-14 קרייזנבורג – המוסד לביטוח לאומי, 19.4.17). כמו כן, יש להראות שמדובר בתנועות "חוזרות ונשנות, דומות במהותן, בתכיפות ובתדירות הנדרשות, ביחס לכל איבר ואיבר מושא התביעה" (עב"ל (ארצי) 35063-06-15 פיזולייב – המוסד לביטוח לאומי, 8.5.16). 5. **נטל ההוכחה:** נטל ההוכחה להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת מוטל על התובע. **ניתוח פסק הדין והחידושים המשפטיים** 1. **יישום מחמיר של תורת המיקרוטראומה:** פסק הדין מדגיש את הדרישה המחמירה להוכחת תשתית עובדתית מספקת על פי תורת המיקרוטראומה. השופטת קליימן מבססת את החלטתה על הפסיקה הקיימת, תוך הדגשת הצורך להבחין בין פעולות דומות לתנועות דומות, וכן בין פעולות שונות ומגוונות לבין תנועות חוזרות ונשנות. 2. **החשיבות של אחידות ורציפות התנועות:** בית הדין קובע כי לא הוכח שגרת עבודה יומית המאפשרת לבודד בצורה ברורה היקף משמעותי של פעולות שחזרו על עצמן באופן סדיר. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהעבודה תוארה ככוללת גם סידור סחורה, פעולה הכרוכה בהכרח בתנועות שונות, וכן סידור מוצרים שונים ובגבהים שונים. 3. **התמודדות עם אי-עקביות בטענות התובע:** השופטת מנתחת בפירוט את הסתירות וחוסר העקביות בעדות התובע ובעדות קרוב משפחתו. חוסר האחידות בנוגע לאופן חלוקת העבודה בחנות, היקף הנסיעות לשוק הסיטונאי, השימוש בעגלות, ואף כמות הזמן שהתובע עבד על הקופה – כל אלו פגעו באמינות גרסתו והקשו על הוכחת תשתית עובדתית מוצקה. 4. **משמעות הראיות החיצוניות ונטל ההוכחה:** בית הדין מדגיש את חשיבות הראיות החיצוניות, מעבר לעדות התובע עצמו. העובדה שהתובע לא הציג קבלות מרכישת מוצרים, או לא הזמין לעדות ספקים מהשוק הסיטונאי, פועלת לחובתו. הדבר מחזק את הקביעה כי נטל ההוכחה, המוטל על התובע, לא הורם. 5. **התמודדות עם הגשת ראיות מאוחרת:** בית הדין מתייחס לעובדה שהתובע הגיש ראיות נוספות לאחר שלב ההוכחות, אך קובע כי גם ראיות אלו לא סייעו לו להוכיח את טענותיו. הדבר מצביע על כך שההליך נוהל באופן שאיפשר לתובע להציג את עניינו בצורה מלאה, אך הוא לא הצליח לעשות כן. 6. **חוסר התייחסות למחלת מקצוע:** בית הדין מציין כי התובע אף לא הפנה לפריט המתאים ברשימת מחלות המקצוע, דבר שמוטל עליו כחלק מנטל ההוכחה. **חידושים משפטיים (אם קיימים)** במקרה זה, בית הדין אינו מחדש הלכה משפטית, אלא מיישם בקפדנות את העקרונות הקיימים בדין בנוגע לתורת המיקרוטראומה. החידוש, אם ניתן לכנותו כך, הוא ההקפדה היתרה על הדרישות הפרוצדורליות והעובדתיות, ובעיקר ההתייחסות לחוסר עקביות בטענות וליקויים בהצגת הראיות. פסק הדין משמש דוגמה כיצד בית הדין בוחן באופן ביקורתי את טענות התובע, וכיצד אי-הוכחת רכיבים מהותיים עשויה להוביל לדחיית התביעה. **סיכום** פסק הדין מדגיש את הצורך בהוכחת תשתית עובדתית מוצקה, עקבית ומגובה בראיות, על מנת לעמוד בדרישות המקדימות להכרה בליקויים כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. הדגש על רצף, חוזרות ונשנות של תנועות, וכן הבחנה בין פעולות מגוונות לבין פעולות זהות, מהווים עקרונות מנחים מרכזיים. אי-הוכחתם, כפי שקרה במקרה זה, מובילה לדחיית התביעה כבר בשלב הדיון המקדמי, מבלי צורך במינוי מומחה רפואי.