ע"ע 12253-05-11

תקציר

האוניברסיטה ערערה על החלטת בית הדין האזורי בעניין הסכם פשרה הנוגע לפרישה מוקדמת ופיטורי עובד, וטענה כי בית המשפט קמא חרג מהמסגרת הפרוצדורלית. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו, שכן לאוניברסיטה ניתנה הזדמנות להציג את עמדתה, אך בחר להתעלם מהשאלה הנגררת של יישום הסדר הפשרה. בית המשפט הדגיש את חשיבות קיום החוזים ואת חובת תום הלב, וקבע כי יש לפרש את ההסכם בהתאם לכוונת הצדדים. מאחר שהאוניברסיטה קיבלה תמורה משמעותית בדמות ויתור על תביעה וכספי המשיב, וסכום הפנסיה לא היה תלוי אך ורק בכספים שהוחזרו, קבע בית המשפט כי על האוניברסיטה לקבל את הסכום המוסכם ממקור אחר, ו"ניכוי" אותו מזכאויות המשיב היה ביצוע הולם של ההסכם. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המשיב כי הוא זכאי לשיעור פנסיה גבוה מזה שהוסכם בהסדר הפשרה, שכן מדובר בהסדר אד-הוק. שני הערעורים נדחו, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי להכריע בסוגיות העומדות על הפרק הקשורות ליישום ההסכם. כמו כן חויבה האוניברסיטה לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, בשל חוסר תום הלב שלה בעניין.