רע"א 7888/19

תקציר

בית המשפט המחוזי פסק לטובת עו"ד גזית, שמונה כבורר בהסכם פשרה בין אלישיב לצד אחר. אלישיב פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להעביר את עו"ד גזית מתפקידו כבורר, בטענה כי לא גילה כראוי את קשריו עם הגורמים הרלוונטיים. באופן ספציפי, אלישיב טען כי גזית לא חשף כראוי את יחסיו עם משרד עורכי הדין שבלת, כמו גם את תפקידו כדירקטור בבנק מזרחי. בית המשפט המחוזי קבע כי גזית אכן שימש כבורר ודי בגילוי בעל פה של קשריו, שכן אין חובה חוקית על בוררים למסור גילוי בכתב. עוד קבע בית המשפט כי טענתו של אלישיב לניגוד עניינים בשל תפקידו של גזית בבנק המזרחי נעשתה באיחור בלתי מתקבל על הדעת ונעדרה הוכחות. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של אלישיב לבטל את פסקי הבוררות, שכן מצא כי גזית נתן לשני הצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם וכי אין עילה לביטול. אלישיב ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את שלושת פסקי הבוררות. הם טענו כי על הבורר מוטלת החובה למסור גילוי בכתב על קשריו וכי הימנעותו מכך, כמו גם אי גילויו לכאורה בנוגע ליחסיו, מצדיקים את הדחתו למען מראית עין של צדק. עוד טען אלישיב כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ביטל את פסקי הבוררות, וכי נגרם להם עיוות דין. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את בקשתם מבלי להידרש לתגובת המשיבים, שכן היא לא העלתה שאלות משפטיות או עקרוניות כלשהן מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים. עוד מצא בית המשפט כי הבקשה התבססה בעיקרה על הנסיבות הספציפיות של הסכסוך בין הצדדים וכי החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לסילוק הבורר התבססה על קביעות עובדתיות, שערכאת הערעור לא ששה להתערב בהן. בית המשפט התייחס בקצרה לשאלת חובתו של בורר למסור גילוי בכתב, והכיר בכך שבעוד שרצוי שהגילוי הנאות יהיה בכתב, הצדדים המעורבים יכולים להסכים לתת לבורר מרחב תמרון בנוגע להליך, כפי שעשו במקרה זה. לפיכך, בהיעדר סוגיה משפטית או עקרונית, ובהינתן הסכמת הצדדים, לא היה הבורר מחויב למסור גילוי בכתב. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והבקשה, שהפרה דרישות פרוצדורליות לאורך, נקבעה כמנוגדת לתקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, בית המשפט בחר שלא להוציא צו נוסף להוצאות, מעבר להשלכות הרגילות של הפרה כזו.