ת"א 20304-02-11

תקציר

המחלוקת היא על בעלות על קרקע כלשהי. התובעת, פהדא, שלטענתה יש לחלק את הקרקע על פי צו ירושה מתוקן המקנה לה חלק בקרקע, היא בתו של המנוח אחמד. הנתבעים, שהם נכדיו וניניו של אחמד באמצעות בניו, טוענים כי הקרקע הועברה אליהם באמצעות ייפוי כוח חתום על ידי אחמד. פהדה טוען כי חוק ההתיישנות אינו מאפשר את תביעת הנתבעים, אך השופט מצדד בנתבעים ומציין כי אין ראיות לכך שהחובות שניתנו על פי ייפוי הכוח הופרו, והתביעה נמצאת בגדר תקופת ההתיישנות. גם פהדה טוען לשיהוי, אך השופט מוצא כי תביעת הנתבעים הוגשה תוך זמן סביר ודוחה גם טענה זו. השופט מצדד בפהדה בטענה העיקרית, וקובע כי מאחר שהנתבעים רשמו את זכויותיהם במקרקעין על פי צווי הירושה, הם אינם יכולים כעת לטעון שהקרקע הועברה אליהם באמצעות ייפוי הכוח. טענה זו תהיה סותרת, והנתבעים מנועים מלטעון טענה זו. השופט מורה לחלק את הקרקע בהתאם לצו הירושה המתוקן, אך גם קובע כי חלקו של אחד מנכדיו של אחמד, שהועבר לאחיו, ניתן להעברה רק בשיעור של 2/9, משום שמדובר במתנה ולא עמד בדרישת התמורה. השופט מורה לתקן את מרשם המקרקעין בהתאם, וקובע כי פהדה זכאי להירשם כבעלים של 1/9 מהקרקע. הנתבעים נדרשים לשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע.