ת"א 2320/08

תקציר

בית המשפט מצא כי ייפוי הכוח ששימש לאישור תשלום פיצויי ההפקעה לשאכר היה אמיתי ולא מזויף. נטל ההוכחה לביסוס הזיוף מוטל על התובע, והם לא הביאו ראיות מספיקות כדי לעמוד בנטל זה. טענות התובע, שהסתמכו על עדותו של ליליוס, השוואות חתימה וחוסר האפשרות לכאורה של המנוח לחתום על ייפוי הכוח בשל מצבו הבריאותי והמשפחתי, לא היו משכנעות. השופטת מצאה סתירות בעדויות עדי התובע ושקלה את הסברי הנתבעים לסתירות הנטענות. ללא נוכחות המנוח ושייקר להעיד, הפער הראייתי פעל לרעת התובע, אשר הייתה לו הזדמנות לזמן את שאכר להעיד אך בחר שלא לעשות כן. השופטת קיבלה את עמדת הנתבעים כי ייפוי הכוח אותנטי ואישרה כדין את תשלום הפיצויים. כתוצאה מכך נדחתה התביעה לפיצויי הפקעה, והתובע חויב לשלם לנתבעים 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים ביום 5.10.2014 וניתנה על ידי השופט ארנון דראל.