ע"א 473/67

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך חוזי בין שני צדדים, אשר קודם לכן הסתיים בפסק דין לטובת המערערת לפינוי המשיב מחדר ("המטבח") בבית. המשיב טען כי החדר נכלל בשטח הדירה נשוא החוזה, אך שופט השלום דחה טענה זו והורה על פינוי. בהמשך הגיש המשיב תביעה חדשה לפיצויים מהמערערת בגין הפרת חוזה בנוגע לאותו מטבח. המערערת טענה כי השאלה אם החוזה חל על המטבח כבר הוכרעה ואין לדון בה מחדש. דעת הרוב של בית המשפט העליון קבעה כי פסק הדין הקודם הכריע סופית בסוגיה ופסק לטובת המערערת, תוך קבלת הערעור. בית המשפט פירש את החוק הרלוונטי, סעיף 35 לחוק בתי המשפט, כך שהכרעה בשאלה אגבית למקרה, כגון סוגיית חוזה המטבח, מחייבת את אותם צדדים גם אם התביעה העוקבת נדונה בבית משפט אחר. פסיקה זו מונעת הטרדה של בתי המשפט ומבטיחה כי הצדדים לא יהיו נתונים באופן בלתי הוגן להתדיינות חוזרת ונשנית באותו נושא. יתר על כן, דעת הרוב קבעה כי "העניין הנדון" – היקף החוזה הנוגע למטבח – אינו מצוי בסמכותו הבלעדית של בית משפט מסוים, ועל כן יש לכבד את פסק הדין הקודם. השופטים גם דחו את הטענה כי פסק הדין צריך לחול רק על הצדדים המקוריים ולא על בעלי דין נוספים בתביעה הנוכחית, בנימוק שלא יהיה זה צודק לאפשר לצדדים חדשים לדון מחדש במה שכבר הוכרע בין המפלגות העיקריות. בהתנגדותו טען השופט כהן כי ההתדיינות הקודמת לא הכריעה באופן סופי בסוגיית החוזים, שכן שופט השלום לא פירש את החוזה עצמו. לדברי כהן, החלטת אגב של שופט השלום לא הייתה מחייבת בתביעה הנוכחית, ולכל צד, כולל בעלי דין חדשים, הייתה הזכות להכריע בסוגיה ישירות. בסופו של דבר, החלטת הרוב קיבלה את הערעור ודחתה את טענת המשיב בעניין המטבח, ואילו השופטת החולקת הייתה דוחה את הערעור ומאפשרת את המשך התביעה הנוכחית.