רע"א 4573/13

תקציר

המבקש, שסבל מפגיעות בכף רגלו במהלך שירותו הצבאי, ביקש לערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה בנוגע לסיווג הנכות שלו ולתוארו. הבקשה הופנתה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה. בית המשפט המחוזי קבע כי נכותו של המבקש סווגה נכונה וכי טענותיו בדבר פרשנות התקנות הרלוונטיות אינן מבוססות. בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה מאחר שלא העלתה שאלות משפטיות או ציבוריות מעבר לאינטרסים של הצדדים והייתה כרוכה בקביעות רפואיות קונקרטיות. יתר על כן, המחוקק התכוון להגביל התדיינות בנושאים רפואיים ספציפיים, אשר יוכרעו טוב יותר על ידי הרופאים. בית המשפט מצא כי החלטות הוועדות הרפואיות התבססו על בדיקות מקיפות והגיע למסקנה כי לא היו ליקויים המצדיקים סיווג נכות גבוה יותר. טענות סובייקטיביות על כאב, ללא ראיות אובייקטיביות להגבלות תנועה, לא הספיקו להעלאת דירוג הנכות. מאחר שדרגת הנכות של המבקש תישאר על כנה גם אם תסווג אחרת, גם טיעוניו בנקודה זו לא היו משכנעים. ככלל, קבע בית המשפט כי החלטת בית המשפט המחוזי ראויה ודחה את בקשת רשות הערעור של המבקש.