רבני 1249719/06

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סמכותו של בית הדין הרבני לעיין בחומרי חקירה ובעדויות שנגבו בתיק שעניינו טענות לאלימות אב כלפי ילדיו הקטינים. האם הגישה תלונה נגד האב והנושא נחקר במשטרת ישראל. בעיצומה של תביעת גירושין ומאבק משמורת, ביקש האב הסדרי ראייה. בית המשפט, במטרה להכריע לטובת הילדים, מינה פסיכולוג מומחה והורה למשטרה לשתף את חומרי החקירה בסודיות. על החלטה זו ערערה פרקליטות מחוז ירושלים, מה שגרם לבית המשפט לבקש את עמדת המדינה. המדינה אישרה את סמכותו של בית המשפט לעיין בחומרים לפי סעיף 11 לחוק הראיות וההגנה על ילדים, והדגישה את הצורך בזהירות ואת אופייה המוגבל של גישה זו. בית המשפט, בהסכמתו עם עמדת המדינה, קבע כי לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה נתונה הסמכות להורות על שחרור חומרים כאלה בנסיבות חריגות, במיוחד כאשר הם מכריעים בענייני משמורת ילדים ורווחה. בית המשפט הדגיש את עליונות טובת הילדים ואת הקשר האינהרנטי בין טענות לאלימות לבין החלטות משמורת. עם זאת, במקרה הספציפי, מאחר שחקירת המשטרה נסגרה והאם לא התנגדה עוד לביקורים ללא פיקוח, בית המשפט מצא כי אין צורך לעיין בחומרים. היא הביעה תקווה להתחלה חדשה במערכת היחסים של ההורים, והדגישה כי טובת הילדים צריכה להיות בראש סדר העדיפויות. ההחלטה התקבלה סופית, כאשר בית המשפט קבע כי הצורך בפרסום ההחלטה גובר על רגישות החומרים.