בש"פ 5872/13

תקציר

השופט דחה את הערעור על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. השופט בחן את חומר הראיות שהציגה התביעה ומצא כי הן מצביעות על סבירות סבירה להרשעה, שדי בה בשלב זה של ההליך ואינה מחייבת בדיקת מהימנות עדים. באישום הראשון של התגרות, דבריה של אילנה המפרטים את הפרובוקציה נתמכו בדברי חקירתו של הנאשם עצמו. למרות שהנאשם הכחיש את הטענות, טענותיו כי לא איים על איש התערערו בעקבות גילוי טבלאות השאלה במחשבו וסירובו להסביר אותן בחקירתו. באישום השישי של התגרות הציגו דבריהם של יורם ואמיר, יחד עם מזכירתו של אמיר, ענבל, ראיות מספיקות לכאורה. השופט הכיר בחומרת העבירות, בעברו הפלילי של הנאשם ובהרשעותיו בעבר בשיבוש הליכי משפט, ובכך הסכים עם החלטת בית משפט קמא שלא לשחרר את הנאשם עד למשפט. עוד ציין השופט כי המתלוננים חששו מאוד מהנאשם, מה שהגביר את הסיכון לשיבוש הליכי משפט עם שחרורם. כמו כן, חששותיו הבריאותיים של הנאשם הופנו כלפי שירות בתי הסוהר, שהיה אמור להעניק לו טיפול הולם. לבסוף נדחה הערעור וצו המעצר אושר.