ע"א 101/81

תקציר

המערער, דבוראי שרכבו גויס על ידי צה"ל, תבע את המשיב, מדינת ישראל, בגין נזקים נוספים מעבר לאלה המכוסים בפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, אשר נגרמו במהלך תקופת גיוס הרכב ותיקונו לאחר מכן. הטנדר, שהותקן עליו מנוף הידראולי, הוחזר פגוע. בעוד הפקודה פיצתה את המערער בגין תיקוני הרכב והמנוף, הוא הגיש תביעת נזיקין בגין נזקים נוספים כנגד המדינה, בטענה כי הם נבעו מרשלנותה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל את המערער לערער לבית המשפט העליון. השופט מ' בייסקי קבע כי אחריות המדינה נבעה מרשלנות, והפקודה אינה שוללת את התביעה. בית המשפט מצא כי המערער לא הצליח להוכיח מעשי רשלנות ספציפיים, ואף לא יכול היה להפעיל את הכלל הראייתי של res ipsa loquitur. עם זאת, המערער הציג ראיות נסיבתיות לרשלנות מצד המדינה. מאחר שהמדינה לא סיפקה הסברים, נטל ההוכחה עבר למשיב. פסק הדין בוטל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף בסוגיית הפיצויים. המשיב חויב לשלם את הוצאות המערער ושכר טרחת עורך דין.