ע"א 5779/90

תקציר

במקרה זה קבע בית המשפט העליון את תחולתו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעקבות תאונת דרכים בה נפגע המשיב. בתחילה קבעה ועדה רפואית כי אין לו נכות, ובהמשך טען מומחה ל-10% נכות. בית משפט השלום ראה בחוות דעת המומחה ראיה ופסק פיצויים, עליהם ערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את חוות הדעת של ההודאה, אך השתמש בחוות הדעת של המומחה כדי לקבוע נכות תפקודית, למרות קביעת אפס הנכות של המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט העליון הבהיר כי הצגת ראיות הסותרות את קביעות סעיף 6ב מוגבלת למקרים חריגים בעלי טעמים מיוחדים. היא הדגישה כי סעיף 6ב חל על נכות רפואית לצורך חישוב פיצויים, אך אינו מגביל הוכחת נכות תפקודית אם הוגשה בקשה מתאימה לפי התקנות. עם זאת, המשיב לא פעל לפי נוהל זה. בית המשפט העליון הדגיש כי ללא קביעת נכות רפואית, בדרך כלל לא קיימת מגבלה תפקודית, וללא הצדקה נוספת אין צורך במינוי מומחה רפואי. אשר על כן, היא קיבלה את הערעור וקבעה כי למשיב אין נכות או אובדן כושר השתכרות עתידי, ובכך הפחיתה את הפיצוי שנפסק. בית המשפט הדגיש את כוונת המחוקק הברורה לייעל את הצגת הראיות הרפואיות, להבטיח את תקינות קביעות סעיף 6ב ולהימנע ממינויי מומחים מיותרים, והדגיש כי חריגות מותרות רק על פי הנחיות חקיקה מפורשות ונסיבות חריגות.