רע"א 3816/15

תקציר

פסק הדין מתמקד במחלוקת משפטית הנוגעת לגילוי מסמכים, כאשר בית המשפט דוחה בקשה הקשורה לבקשת גילוי. היה על המבקשים לערער על החלטה קודמת המחייבת אותם לענות על שאלה ספציפית ולהמציא מסמכים מסוימים, שהם מרכזיים בבקשה הנוכחית. בית המשפט הדגיש כי הליכי גילוי נועדו להתקיים בין צדדים מתדיינים ולא בין צדדים שלישיים, תוך הסתמכות על פסיקה מבוססת המדגישה עיקרון זה. קיימים חריגים, כגון כאשר צד שלישי נשלט על ידי בעל דין, אך בית המשפט קמא קבע בעבר כי החברות המעורבות שזורות זו בזו, והעניק למבקשים גישה למסמכים הנדונים. בית המשפט קבע, כי נימוקי המבקשים לחוסר יכולתם לעיין במסמכים אינם מספיקים, ואין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא אלא אם כן ההחלטה מתעלמת מנסיבות משמעותיות. בנוסף, במכתב מחברה המסרבת להמציא מסמכים פשוט צוין כי היא אינה צד להליך, ולא הועלו התנגדויות אחרות כמו פגיעה אפשרית בסודות מסחריים. בית המשפט הזהיר מפני דרישות מוגזמות בבקשות גילוי, שעלולות לעכב את ההליכים העיקריים ולהגדיל את העלויות, מה שעלול להתפתח לטקטיקה של ניצול לרעה. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הבקשה והסיר את עיכוב הביצוע. למרות ההכרה באורכה המופרז של הגשת המשיבים, לא ניתנו צווי הוצאות, וההחלטה התקבלה סופית ביום 23.8.2015.