בג"צ 6209/01

תקציר

העתירה מערערת על ההחלטה שלא להעמיד לדין פלילי את ד"ר משיח בגין הזמנת האזנות סתר בלתי חוקיות לעובדי בית החולים בשנת 1993, ובמקום זאת לבחור בהליך משמעתי שהסתיים בעונש קל. העותרים טוענים כי החלטה זו, לצד אי העברתו של ד"ר משיח מתפקידו כמנהל בית החולים, היא בלתי סבירה ומפלה, שכן עובד אחר שהיה מעורב באותה פרשה הועמד לדין פלילי. לטענתם, חומרת מעשיו של ד"ר משיח ותפקודו הלקוי כדירקטור מצדיקים את העמדתו לדין פלילי ופיטורין. היועץ המשפטי לממשלה מנמק את החלטתו על סמך הזמן שחלף מאז האירוע, הנסיבות סביבו והאינטרס הציבורי. מנגד, דעת המיעוט סבורה כי ההחלטה שלא להעמיד לדין את ד"ר משיח אינה סבירה ומפרה את עקרון השוויון ומצדיקה צו מותנה של בית המשפט. עם זאת, דעת הרוב מסרבת להתערב, מכירה בשיקול הדעת הרחב של היועץ המשפטי לממשלה באכיפה פלילית ומוצאת את החלטתו סבירה. הם מדגישים כי הליך משמעתי, אף שהוא משני, משרת תכלית שונה מהליכים פליליים. בנוסף, חלוף הזמן והשיהוי האובייקטיבי בתיק משקלים כנגד העמדה לדין פלילי. באשר לפיטורין, בית הדין נמנע מלהכריע בסמכותו של השר לעשות כן, אך מציע כי הדבר עלול להיות בלתי ראוי ובלתי מידתי. בסופו של דבר, העתירה נדחית, כאשר הרוב תומך בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה והמיעוט מתנגד.