פ"א 66908-12-20

תקציר

הערעור נדחה לאחר שטענות המערער נמצאו בלתי משכנעות ובלתי נתמכות בראיות. בית המשפט לא מצא כל איום בתמליל, בניגוד לטענת המערער. האשמתו החמורה של המערער בשיתוף פעולה פסול בין בית המשפט לבין המתלוננת נתפסה כביזיון בית המשפט, וגם טענתו בדבר חוסר סבלנות והפרעה מצד בית המשפט לא נתמכה בפרוטוקול. בית המשפט גילה סבלנות ואיפשר למערער משפט הוגן, למרות שעדיו לא תמכו בגרסתו לאירועים. טענות עובדתיות שלא נטענו בבית משפט קמא אינן יכולות להיות מוצגות בשלב הערעור. טענתו של המערער בדבר אכיפה בררנית הופרכה, והתמונות שהוצגו הראו כי רכבו חוסם את התנועה. ההרשעה לפי סעיף 6(ב1) הייתה ראויה שכן רכבו של המערער הפריע לתנועה, דבר המהווה עבירה על חוקי העזר הרלוונטיים. גם העונש והקנס נמצאו סבירים ובטווח המקובל, וטיעוני המערער באשר לחומרת העונש לא צלחו. בסיכומו של דבר, הערעור לא היה ראוי, והוחלט על דחיית התביעה.