ת"א 49557-06-14

תקציר

התובע, א.א., היה מעורב בתאונת דרכים בעת שנסע לעבודה בשנת 2011 וסבל מפציעות, שהוכרו כתאונת עבודה על ידי המועצה לביטחון לאומי (מל"ל). התיק הגיע לבית המשפט על מנת לקבוע את גובה הנכות והפיצויים בהם חייבת הנתבעת, שומרה חברה לביטוח בע"מ, כאשר שני הצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה. השופט פסק לטובת התובע והורה לנתבע לפצות אותו על נזקיו. הנכות התפקודית נקבעה על 14.5%, כאשר הפסדי שכר ופגיעה בכושר השתכרות נקבעו על 10,000 שקל לחודש. השופט חישב הפסד השתכרות בעבר כ-104,400 שקל ופגיעה עתידית בכושר השתכרות, בשיעור היוון של 2%, כ-342,098 שקל. פיצוי נוסף של 12% נוסף על הפסדים חברתיים, מה שמביא את הסכום הכולל ל-486,598 שקל. עוד פסקה השופטת לתובע 50,000 ₪ עבור סיוע מצדדים שלישיים, 10,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ו-35,000 ₪ עבור כאב וסבל, ובסך הכל 541,598 ₪. השופט הורה לנאשם לשלם סכום זה, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%. פסק הדין התייחס גם לסוגיית ניכויי המל"ל, וטען כי יש לנכות מהסכום הכולל של חובות קצבת פגיעה, קצבת נכות זמנית, בונוסים ותגמולי שיקום, ולהעריך ניכויים אלה על בסיס הערך הנוכחי. השופטת הדגישה כי השיטה הקיימת לחישוב ירידת כושר השתכרות עתידית אינה תואמת את המציאות הכלכלית ויש לשנותה. לבסוף, השופט הגיע למסקנה כי גם אם תביעתו של התובע תיבלע בניכויי המל"ל, הוא עדיין יהיה זכאי ל-25% מסכום הנזק, כפי שנטען על ידי ההגנה.