עמ"ש 11623-07-17

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך על מזונות ומזונות בין שני צדדים שנישאו כדת משה וישראל ויש להם שלוש בנות קטינות. המערערת, המנהלת בית ספר לילדים, טענה כי החלטת בית המשפט אינה מספקת את פרנסתם של ששת ילדיהם, וטענה כי פער ההשתכרות בינה לבין המשיב, איש מקצוע במכון וינגייט, הוא משמעותי. בית המשפט קבע תחילה את כושר השתכרותו של המשיב על 17,000 ₪ לחודש מעבודתו וממכירות ספרים, ואת זה של המערער על 7,000 ₪ לחודש. בית המשפט הורה למשיבה לשלם סכומי מזונות מגוונים עבור כל ילד בהתאם לגילם, כאשר הבכורה תקבל פחות בשל גילה ויצרה קשר עם אביה. בית המשפט גם חילק את הוצאות החינוך והבריאות שווה בשווה, למרות טענת המערערת כי הדבר לא היה הוגן. לאחר הגירושין, חויבה המערערת בגין שימוש בלעדי בבית תוך שיתוף באחריות המשכנתא עם המשיב. הערעור התקבל באופן חלקי: דמי המזונות הוגדלו, והמשיב חויב לכסות חלק ניכר מהוצאות הדיור, החינוך והבריאות, דבר המשקף פערי השתכרות ומשמורת ילדים. הוצאות המשפט של המערערת נשמרו בשל תביעות המזונות המופרזות שלה, אם כי המשיב חויב מאוחר יותר לכסות חלק מהוצאות הערעור. פסק הדין הדגיש את התאמת המזונות בהתאם למציאות ההכנסה והמשמורת, תוך הד לעקרונות מרע"א 919/15.