סע"ש 2561-01-16

תקציר

פסק הדין דן בדחיית תביעה שהגישה הסתדרות הגמלאים בשם כ-2550 גמלאי תנובה, בדרישה להקצאת מניות וזכויות סוציאליות מתנובה. הטענה המרכזית שהציגה תנובה לדחיית התביעה היא כי עילת התביעה פקעה מחמת התיישנות. בית הדין מסכים עם תנובה, וקובע כי עילת התביעה קמה בשנת 1998 כאשר דנה ועידת תנובה בחלוקת הרכוש, או לכל המאוחר בשנת 2007, כאשר נחתם הסכם קיבוצי בדבר העברת השליטה בתנובה, אשר הבהיר את אי קיומה של זכות כזו לעובדים. גם טענת הגמלאים לנאמנות מכללא נדחית, בשל היעדר ראיות ובהירות לגבי מהות הזכויות. יתר על כן, התביעה הקודמת שהגישו הגמלאים בנושא דומה, שנדחתה על בסיס הסכם פשרה, נחשבת לפעולה של בית המשפט המונע את התביעה הנוכחית. בנוסף, נמתחה ביקורת על התביעה על חוסר כימות ועל מעמדה של התובעת, הסתדרות הגמלאים בישראל. בית המשפט מגיע למסקנה כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את דחיית התביעה, ומורה לתובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪, בהתחשב במעמד הגמלאים.