על"ע 9454/01

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור הוועדה המחוזית של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו בעניינו של עורך דין שהורשע בעבירות זיוף ומרמה, תוך פגיעה משמעותית ביושרה של מקצוע עריכת הדין. המשיב נידון תחילה להשעיה של חמש שנים, אך בהמשך נמצא אשם בעבירות נוספות שהובילו לביקורת משמעתית רחבה יותר על שתי העבירות. בית הדין המשמעתי הארצי ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי להרחיק את המשיב לצמיתות מלשכת עורכי הדין, והעדיף במקום זאת על השעיה של שמונה שנים, בנימוק שחלף מאז ביצוע העבירות וגילו של המשיב. עם זאת, בית המשפט העליון, בהדגישו את הפגיעה הקשה באתיקה המקצועית ואת התנהלותו העבריינית החוזרת ונשנית של עורך הדין, קבע כי מעשיו מצדיקים הרחקה לצמיתות מהמקצוע. בית המשפט הדגיש כי התנהלותו הפסולה של עורך הדין ערערה את אמון הציבור במערכת המשפט, ועונשים קודמים לא הצליחו להרתיע מפני עבירות נוספות. החלטת בית המשפט העליון הדגישה את כוונתו של חוק לשכת עורכי הדין לשמור על אמות המידה של מקצוע עריכת הדין באמצעות הטלת אמצעי משמעת הולמים על מי שמבצע עבירות שיש בהן קלון מוסרי. הערעור התקבל אפוא, והביא להרחקתו של המשיב מלשכת עורכי הדין, תוך שהוא מתיישב עם הצורך להגן על הציבור ולשמור על האמון במקצוע עריכת הדין.