ע"א 55698-06-15

תקציר

בפסק דין זה ניתח בית המשפט ביסודיות את השאלה המשפטית האם הליכי גבייה מנהליים שנפתחו לפני תום תקופת ההתיישנות יכולים לעצור את תקופת ההתיישנות של תביעה אזרחית עוקבת. בית המשפט הגיע למסקנה שלילית, אישר את פסק דינו של בית משפט קמא ודחה את הערעור. החלטה זו התבססה על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, בעוד שגם הליכים מנהליים וגם הליכים אזרחיים כרוכים בתקופת התיישנות, הם אינם נשלטים באופן זהה. הליכים מנהליים מתאימים לכללים משפטיים שונים, והפער בין הליכים אלה לבין תביעות אזרחיות לא נסגר במלואו בפרשת נסיר, שקבעה כי על תביעות מנהליות חלות התיישנות. עם זאת, נאסר לא השווה בין פעולות מינהליות לבין "הליכים אזרחיים" לצורכי התיישנות. בנוסף, "תובענה" לפי סעיף 15 מוגדרת במפורש כהליך אזרחי בפני בית משפט, שהליכים מינהליים אינם. בית המשפט ציין כי בניגוד להליכים אזרחיים, שבהם התובע אינו שולט בלוח הזמנים, הרשויות יכולות להכתיב את העיתוי והאופי של הגבייה המנהלית, מה שהופך את החלת ההתיישנות למוצדקת אחרת. פסק הדין הצביע על כך שלרשויות עשויה להיות מוטיבציה לפעול במהירות רבה יותר, לטובת האינטרס הציבורי והרשות השופטת על ידי הפחתת תביעות ישנות או מעופשות. דחיית הערעור התבססה על פרשנויות אלה, והמערער חויב בהוצאות המשיב.