ת"א 4763-04-16

תקציר

פסק הדין נובע מסכסוך רכושי מורכב בין שני האחים רונן ויחזקאל דגן, שכלל נכסים שונים ותביעות לדמי שכירות, פיצויים ועוגמת נפש. השופט פותח בהתוויית ההקשר ההיסטורי, לרבות הליכים משפטיים קודמים, כנקודת מוצא. פסק דין חשוב בתיק הוא פסק בורר משנת 2001, הקובע כי יחזקאל הוא הבעלים של הקרקע שבמחלוקת (מגרש 5) ורונן זכאי להשתמש בה עד שנת 2032 תוך תשלום דמי שכירות חודשיים. פסק זה מהווה את הבסיס לטענותיו של יחזקאל. רונן, לעומת זאת, תובעת פיצויים על בסיס הסכם פשרה שבוטל מאוחר יותר. השופטת מדגישה כי הסכם הפשרה אינו מחייב מבחינה משפטית וכי הסעד הראוי לאחר ביטולו הוא השבה. לגבי הקרקע והחנות, השופט קובע כי מאחר שרונן לא יכול היה לנצל אותן בשל נסיבות שאינן בשליטתו, כגון קריסת חנותו של רמי לוי בעקבות סופת שלגים, הוא אינו חייב בתשלום דמי שכירות או דמי שימוש. במקום זאת, רונן זכאי לקבל בחזרה תשלומים מסוימים ששילם, ובהם מחצית דמי השכירות שנגבו מדיירי המשנה, שווי המטלטלין שהועברו ליחזקאל והחזר הוצאות מסוימות. סכומים אלה נקבעים לאחר עיון מדוקדק בחומר הראיות וישולמו על ידי רונן ליחזקאל, כולל מע"מ וריבית. מנגד, תביעותיו של רונן לדמי שכירות או דמי שימוש בשטחים שבבעלות יחזקאל נדחות, שכן שטחים אלה מעולם לא היו בחזקתו של רונן והסכם הפשרה לא שינה את זכויות הקניין. בנוסף, על רונן לשלם ליחזקאל את הסכום של 1,010,728 שקל עבור שכר דירה, שכבר כולל ריבית ומע"מ. השופטת מתייחסת גם לתביעות נלוות, ופסקה לרונן 41,296 שקל בגין שכר דירה ששולם ביתר ו-43,740 שקל בגין החזר הוצאות, תוך דחיית תביעות בגין עוגמת נפש והוצאות אחרות מחוסר ראיות. לבסוף, השופט מעודד את הצדדים לפנות לסיוע חיצוני במשא ומתן להסדר, מדגיש את הצורך בהפרדה מוחלטת של הנכסים כדי להגיע לפתרון יציב ומעודד את שני הצדדים לשאת בהוצאותיהם המשפטיות. פסק הדין נועד לשים קץ למחלוקות ארוכות השנים, תוך מתן פתרון מקיף תוך התחשבות בהיסטוריה המורכבת ובפרטים הספציפיים של המקרה.