עת"מ 15219-01-18

תקציר

המקרה הנדון עוסק במכרז להפרטת מבחני רישוי מעשיים. המכרז כלל מספר תנאי סף הקשורים לניסיון המציע, ניסיונו של מנהל הפרויקט וזמינותו וייחודו של מנהל הפרויקט. העתירה, שהוגשה על ידי מספר מציעים, מערערת על החלטות ועדת המכרזים בנוגע להצעות הזוכות של טלדור ומילגם, ועל דחיית הצעתה של פמי. עיקר הטענות מתמקדות בפרשנות תנאי הסף וביישום פרשנויות אלה על ההצעות הקונקרטיות. בית המשפט בוחן את החלטות ועדת המכרזים ומוצא כי הפרשנויות שנתנו הוועדה לתנאי הסף סבירות ועולות בקנה אחד עם לשון המכרז ותכליתו. בית המשפט קובע כי היה זה סביר שהוועדה תכיר בניסיונה של טלדור בהפעלת מערך עמדות צילום, כמו גם בניסיונה של מילגם בהפעלת פרויקט החזר מע"מ לתיירים, כעומדים בתנאי הסף הנוגעים לניסיונו של המציע. בית המשפט גם מאשר את החלטת הוועדה להכיר בניסיונם של מנהלי הפרויקטים שהציעו טלדור ומילגם, וקבע כי ההחלטות התבססו על ראיות מנהליות משמעותיות והיו סבירות. יתר על כן, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות העותרים בדבר מחזור ההכנסות של הפרויקטים שהקימו המנהלים המוצעים, כמו גם הרשעתו המשמעתית של המנהל המוצע בטלדור. בית המשפט מדגיש כי החלטות ועדת המכרזים התקבלו על בסיס פרשנות סבירה של תנאי המכרז, ראיות מנהליות ותוך מתן זכות טיעון לצדדים הנוגעים בדבר. לפיכך, העתירות המערערות על החלטות ועדת המכרזים נדחות, והעותרים נדרשים לשלם הוצאות בסך כולל של 180,000 ₪ המתחלקות שווה בשווה בין שלושת המשיבים: משרד התחבורה, טלדור ומילגם.