ת"א 15601-12-10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי שאלות מרכזיות: האם הנתבע שילם לתובע את התשלום הראשון כפי שנקבע בהסכם המכר, ושווי המקרקעין במועד חתימת הסכם המכר. באשר לשאלה הראשונה, קובע השופט כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהנתבע לא ביצע את התשלום הראשוני כנטען. מסקנתו של השופט מבוססת על מספר גורמים. ראשית, הסכם המכר ומסמכים אחרים מצביעים על כך שהתשלום הראשון בוצע. שנית, עדותו של חברו של התובע, עו"ד שר-טוב, שנכח בישיבה בה נדונו התשלומים, תומכת בטענת הנתבע כי התשלום הראשון בוצע במזומן. עדותו של עו"ד שר-טוב נחשבת אמינה, שכן אין לו משוא פנים לכאורה וגרסתו מיישרת קו עם זו של הנאשם. זאת ועוד, מהתנהלות הצדדים לאחר חתימת ההסכם עולה כי התשלום הראשון אכן בוצע, שכן הנתבע רשם הערת אזהרה על הנכס, והצדדים נפגשו להעברת התשלום השני כמתוכנן. עוד מציינת השופטת כי טענת התובעת כי לא זכרה שחתמה על הסכם המכר מפחיתה מאמינות טענתה כי לא קיבלה את התשלום הראשון. לשאלה השנייה, על השופט לקבוע את שווי המקרקעין במועד חתימת הסכם המכר. הצדדים הסכימו למנות שמאי בהוראת בית המשפט, שהערכתו התבררה מאוחר יותר כחלקית ובלתי מנומקת דיה. השמאי לא סיפק פרטים או הצדקות מספקים להערכת השווי שלו, הסתמך על התייחסויות עמומות ל"מתווכים" ונעדר ראיות תומכות. השופט מציין גם כמה אי דיוקים בדו"ח השמאי, הנוגעים למחירי עסקאות הנדל"ן הרלוונטיות. בשל הליקויים בחוות הדעת של השמאי, השופט מחליט להעריך את שווי הקרקע בעצמו. אומדן זה מתבסס על המחיר הממוצע ליחידת דיור משלוש עסקאות רלוונטיות שבוצעו בסמוך למועד החתימה, והסתכם בשווי כולל של 1,400,000 ₪. לסיכום, השופט קובע כי יש להשלים את עסקת המכר כאשר הקרקע תימכר תמורת 1,400,000 ₪, כולל התשלומים שכבר בוצעו, כאשר היתרה תישא ריבית סטטוטורית והפרשי הצמדה ממועד החתימה ועד למועד התשלום בפועל. הצדדים נדרשים לשאת בהוצאותיהם המשפטיות.