סע"ש 60823-06-17

תקציר

התובע, דוד מסיקה, תבע את הנתבעות, מאגמה בזלת ומסחר בשוק ההון, על כך שהכירו בו כשכיר ושילמו לו בהתאם. לטענתו, הוא נאלץ לחתום על חוזים לפיהם הוא קבלן ולא עובד, ולכן עליו לקבל הטבות מסוימות לעובדים, לרבות הודעת פיטורים, בונוס ותגמולים כספיים אחרים. השופט דחה את טענות התובע וקבע כי לא הוכיח די הצורך את טענותיו, במיוחד בכל הנוגע לטענה כי מאגמה בזלת הייתה מעסיקתו. מהראיות עולה כי עיקר עיסוקו של התובע היה בחברת מסחר בשוק ההון, ולא עלה בידו לספק הוכחה מספקת להתקשרות נפרדת עם מאגמה בזלת. כמו כן, נמצא כי התובע בחר לבנות את התקשרותו כקבלן באמצעות חברה משלו, כרמל דם, ואף התייחס לחוזה כמחייב כאשר הוא מתאים לו, דבר המנוגד לטענתו כי הוא עובד. בנוסף, ציינה השופטת כי גם אם התובע היה נחשב לעובד, הוא לא היה זכאי לתשלומים נוספים כלשהם משום שהתמורה שקיבל כקבלן עלתה משמעותית על שכרו של עובד שכיר באותו תפקיד. לתובע גם לא הוענקו זכויות נוספות כלשהן עבור התקופה הראשונה להעסקתו, שכן הפיצוי הגבוה שקיבל בשנים המאוחרות כבר עלה על שכרו של עובד מקביל. באשר לנסיבות סיום העסקתו, קיבלה השופטת את טענת הנתבעים כי התובע היה מודע לסיבות המהותיות לפיטוריו ואף הוביל את ההליך שהביא לפיטוריו, מה שמייתר את הצורך בשימוע. גם תביעת התובעת לבונוס נדחתה על סמך ראיות הסכמים מאוחרים יותר והיחסים העסקיים בין הצדדים, שהצביעו על כך שהבונוס כבר בוטל או נוצל בעסקה אחרת. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד כנגד התובע, בטענה כי אישר העברות בלתי מורשות ותוספות שכר לו ולאשתו. עם זאת, השופטת דחתה את התביעה שכנגד, בקובעה כי אישור החתימה של התובע בשם הנתבע לא היה יחיד, ואין כל ראיה הקושרת אותו להעברות או לתוספת השכר של אשתו. לסיכום, השופט הורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעים, לרבות שכר טרחה בסך 5,000 ₪ בגין הוצאות הנתבעים ו-15,000 ₪ נוספים בגין שכר טרחת עורכי דינם.