ע"ע 27861-09-20

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי הוראת הפיצוי בהסכם משנת 2005 בין עובד מערער למעסיק המשיב מתייחסת לכל תקופת העסקתו של העובד, ולא רק לתקופה שלאחר כריתת ההסכם. זאת, על פרשנות לשון ההסכם, שאינה מבחינה בין תקופות עבודה שונות מבחינת הזכויות שנצברו, ועל ההנחה כי מנסחי חוזים משרתים את האינטרסים שלהם. עוד קבע בית הדין כי המעסיק, שניסח את ההסכם, יכול היה להגביל במפורש את היקף הפיצוי אם זו הייתה כוונתו. פסק דין זה מאפשר לעובד לפדות סך של 202,731 ש"ח ימי מחלה, כאשר הפרשי ההצמדה והריבית יחושבו מתום העסקתו ועד לתשלום התשלום, בנוסף ל-10,000 ש"ח הוצאות משפט. ההחלטה התקבלה על סמך בחינת לשון ההסכם ונסיבותיו הספציפיות של המקרה, כאשר בית המשפט ציין כי אין צורך להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר.