בד"מ 12/20

תקציר

בית הדין התייחס לסוגיות פרוצדורליות הנוגעות לניהול דיון משמעתי בעניינו של הנמען, שלא השיב לטענות ולא התייצב לדיונים, למרות שזומן כדין. התנהגות זו היוותה עבירה אתית לפי סעיף 27(א) לתקנון לשכת עורכי הדין. נבחן המחדל הפרוצדורלי, תוך הדגשה כי יש לקיים שימוע גם אם הנאשם נעדר. לבית המשפט הייתה סמכות לנהל הליכים שלא בפניו, אך הוא היה חייב הצגת ראיות ועדים לבירור אשמה, תוך שמירה על עקרונות הצדק הטבעי. למרות טעויות פרוצדורליות, כגון אי הבאת עדי המתלוננת, הכיר בית המשפט בחומרת הטענות, דבר שערער את אמון הציבור. בית הדין חייב להחזיר את הדיון לבית הדין המשמעתי המחוזי לצורך הצגת ראיות. בסופו של דבר הטיל בית המשפט עונשים חמורים: השעיה של שבע שנים מהלשכה, חמש שנות השעיה נוספות על תנאי המותנות בעבירות עתידיות ופיצוי כספי לכל מתלונן. אמצעים אלה נועדו לאזן בין צדק לבין יושרה פרוצדורלית, תוך הדגשת הצורך לקיים הליכים משמעתיים מבלי להסתפק בהנחות של אשמה שלא בפניה.