ע"א 9265-11-10

תקציר

עמדת המשיב היא כי ממצאיו של בית משפט קמא נתמכים הן בראיות שהוצגו והן בחוקים הרלוונטיים ובתיקים קודמים, ועל כן יש לדחות את הערעור. המשיב תומך את טענתם בתצהירים ובעדויות עדיהם, המתארים התפרעות אלימה באופן חריג שהתרחשה בסמוך למועד פציעתו של המערער. כן הם מפנים ליומני המבצעים, הקבילים כראיות, המצביעים על כך שהחלה התפרעות המונית בטרם נפגע המערער. המשיב נעזר גם בפסק דין חטיב, מקרה קודם בעל נסיבות דומות, כדי לטעון כי החלטת בית משפט קמא להחיל את הוראת הפטור הייתה נכונה. מנגד, המערערת חולקת על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, וטוענת כי האזור היה שקט וכי הם פינו מתפרה בעת שהמערערת נפגעה. עם זאת, בית המשפט לערעורים מסכים עם דחייתו של בית משפט קמא גרסה זו של האירועים, ותומך בטענת המשיב כי המערער נפגע במהלך התפרעות המונית אלימה. בית המשפט מסכים גם עם סיווגו של בית משפט קמא את האירוע כ"פעילות מלחמתית", ומציין כי בעוד שהמטרה הראשונית של נוכחות הכוח הייתה להרוס מבנים, הוא הסלים לפעולה קרבית בשל התנהגותם האלימה של המתפרעים. הוראת הפטור לפי סעיף 5 לפקודת הנזיקין האזרחית חלה אפוא במקרה זה. בית המשפט מוסיף ומצדיק את השימוש שעשה המשיב בכוח, לרבות כדורי גומי, כמענה סביר לסכנה המשמעותית הנשקפת לחייהם של אנשי כוחות הביטחון והאזרחים שנכחו במקום. טענות המערער כי הכוח התרשל בכך שלא הביא מספיק חיילים ולא נמנע מעימות נדחות אף הן, תוך השארת השימוש הטקטי בכוח לשיקול דעתו של הדרג הצבאי. סיכומו של דבר, מסכימה ערכאת הערעור עם החלטת בית משפט קמא לדחות את תביעת המערער, והביאה להכרעה פה אחד לדחות את הערעור.