ת"פ 20084-09-11

תקציר

הנאשם הואשם בגרימת חבלה בכוונה ובגרימת חבלה בזדון לרכב. האישומים התייחסו לאירוע אלים שהתרחש בין הנאשם למתלונן, בעקבות סכסוך בין אביו של הנאשם למתלונן בנוגע לבעלות על הקרקע. במהלך הקטטה נגרמו למתלונן חבלות קשות כאשר הנאשם דקר אותו במצחו בסכין. כמו כן נגרמו לנאשם חבלות במהלך האירוע. המחלוקת העובדתית העיקרית הייתה האם הנאשם הוא זה שביצע את הדקירה. לאחר בחינת מכלול הראיות, קבע בית המשפט כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא הדוקר. בית המשפט ביסס את החלטתו על עדותה המהימנה של המתלוננת, כמו גם על עדויותיהם של שני עדים, מוסא אבו ר'אנם ואיאד אבו סביתאן, אשר הפליל את הנאשם והועדף על פני עדויותיהם בבית המשפט בשל סתירות וחוסר מהימנות. עוד קבע בית המשפט כי עדותו של הנאשם, בה טען כי הותקף על ידי מספר אלמונים, אינה אמינה. יתר על כן, גם עדי ההגנה, אבראהים אבו ג'ומעה וחייתם אבו ג'ומעה, שעדויותיהם היו עשויות לזכות את הנאשם, לא היו אמינים בגרסתם לאירוע. על סמך הממצאים הרשיע בית המשפט את הנאשם בגרימת חבלה חמורה בכוונה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. עם זאת, בשל חזרת התביעה מהאישום בדבר גרימת נזק לרכב, זוכה הנאשם מעבירה זו.