תא"ק 38802-03-11

תקציר

מדובר בתביעה שהגיש איש עסקים תובע, העוסק בהלוואות חוץ בנקאיות, נגד נתבע בגין אי פירעון הלוואה שניתנה בשנת 2003. סכום ההלוואה המקורי עמד על מיליון שקל, שיוחזר בריבית תוך 36 חודשים. ההלוואה ניתנה לנתבע, אשר ילווה את הכסף לצד שלישי, דוד זרד. לצורך הבטחת ההלוואה רשמה הנתבעת הערת אזהרה על נכס בבעלות שותפו של התובע, מר דובנו. בשנת 2005 נקלע זרד לקשיים כלכליים והפסיק להחזיר את ההלוואה, מה שהוביל להסכמה בעל פה למכירת הנכס המשועבד. הנכס נמכר בשנת 2007, אך התמורה לא כיסתה את יתרת ההלוואה. התובע הגיש בשנת 2011 תביעה ליתרת הסכום, כולל ריבית, לה התנגד הנתבע. הנתבע טען כי זרד שילם 24 תשלומים חודשיים, ובעקבות מצוקתו הכלכלית הסכימו הצדדים להסדיר את ההלוואה באמצעות מכירת הנכס. עוד טען הנתבע כי סכום הקרן הופחת ל-800,000 ₪, והציג שיקים וכרטיס הנהלת חשבונות כראיה. בתביעתו של התובע, לעומת זאת, נעדרו פירוט התשלומים שבוצעו, יתרת החוב ודרישות נוספות הקבועות בחוק. יתר על כן, עדותו של התובע הייתה מתחמקת ולא עקבית, ללא ראיות בכתב התומכות בטענותיו. גרסת הנאשם לאירועים, הנתמכת במסמכים, נמצאה אמינה יותר. בסיכומו של דבר, התביעה לא הוכחה, מה שהוביל את השופט לדחות אותה ולהורות לתובע לכסות את הוצאות הנתבע.