בב"נ 44935-02-18

תקציר

המבקש, בעל עסק, ביקש להיכלל בהסדר פשרה שחל על משיבים אחרים שהחזיקו יחידות בקומת קרקע של בניין. ההסדר עיכב את ביצועו של צו מנהלי שסגר את העסקים הפועלים בבניין באופן בלתי חוקי. המבקש טען כי הפרמטר היחיד המאפיין את המשיבים עליהם חל ההסדר הוא העובדה שהם החזיקו יחידות בקומת הקרקע, ומאחר שהוא החזיק גם שם יחידה, ההסדר צריך לחול גם עליו. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההסדר מבוסס על ההבחנה בין משיבים שהחלו להפעיל את עסקיהם לפני מתן הצו לבין אלה שלא. המבקשים שנכללו בהסדר הפשרה החלו כולם להפעיל את עסקיהם לפני מתן הצו, ואילו המבקש המדובר לא עשה זאת. יתר על כן, בית המשפט התקשה להאמין כי המבקש לא היה מודע לבקשה ולצו, מה גם שהעסק של שכנו נפתח ואז נסגר עקב הצו. עוד טען המבקש כי ביצע השקעה כספית משמעותית בעסקיו וכי סגירתו תגרום לו נזק כלכלי בלתי הפיך. עם זאת, בית המשפט קבע כי המבקש לקח את הסיכון להשקיע מבלי לדעת אם העסק שלו יהיה חוקי, ולכן הוא אחראי לכל נזק שעלול לקרות. עם זאת, על מנת לצמצם את הנזק, החליט בית המשפט לעכב את ביצוע הצו עד ליום 3.9.2018, בהתחשב בטענת המבקש כי עונת השיא בעסקיו הייתה סביב פתיחת שנת הלימודים והחגים. בקשתו של המבקש להיכלל בהסדר הפשרה נדחתה בסופו של דבר.