ת"א 1370/06

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על חלקת אדמה בכפר יונה. התובעת מעוניינת לרכוש את הקרקע וטוענת כי קיים הסכם לרכישתה ואילו הנתבעים חולקים על כך וטוענים כי אין הסכם מחייב. המקרקעין המדוברים הינם בבעלות משותפת של התובעת, הנתבעת 1 (אשר רכשה את זכויותיה באמצעות שטר מתנה בתנאים מסוימים), ושני נעדרים. במסגרת ההתדיינות הקודמת הוסכם כי הקרקע תחולק לשתי חלקות, כאשר החלק הצפוני יועבר לבעלות התובעת בכפוף לתשלומים מסוימים. המחלוקת הנוכחית נוגעת לחלק הדרומי של הקרקע. בית המשפט מוצא כי חליפת המכתבים בין התובע לבין האפוטרופוס הכללי (המייצג את הנתבע 1 והנעדרים) בחודש נובמבר 2001 לא היוותה הסכם מכר מחייב. מכתבים אלה רק ייצגו הסכם בשלב הטרום חוזי, ומעולם לא היה משא ומתן סופי או חוזה חתום. יתר על כן, התנגדויותיו החוזרות ונשנות של התובע להערכת שווי הקרקע עיכבו את התהליך, וסירובו הסופי להסכים על המחיר ללא משא ומתן מתמיד העיד על חוסר מחויבותו להסכם הנטען. בנוסף, האפוטרופוס הכללי אינו מוסמך לחתום על הסכמים כאלה ללא אישור גופים מוסמכים אחרים, דבר שלא הושג במקרה זה. עוד מציין בית המשפט כי טענת התובע כי שינה את עמדתו על בסיס ההסכם הנטען לא הוכחה. התובע, עורך דין במקצועו, היה צריך להיות מודע לנהלים ולאישורים הנדרשים לעסקה כזו ואינו יכול כעת לטעון לאכיפת הסכם שלא קיבל את האישורים הנדרשים. לבסוף, לא התקיימו התנאים הספציפיים המפורטים בשטר המתנה לפיהם רכשה הנתבעת 1 את זכויותיה, מה שהופך כל מכירה של המקרקעין ללא אישור בית המשפט מראש לבלתי אפשרית. מטעמים אלה, בית המשפט דוחה את תביעת התובעת וקובע כי לא קיים הסכם מחייב לרכישת הקרקע.