תפ"ח 3021/06

תקציר

השופט פותח ומציין כי די בעדותה של מתלוננת אחת, בצירוף נימוקים מספיקים, כדי להרשיע נאשם בעבירות מין. עדותה של המתלוננת בתיק זה הייתה אמינה; היא נמסרה בכנות ובהתרגשות, ונשארה עקבית גם תחת חקירה נגדית אינטנסיבית. עוד נחה דעתו של השופט כי חשיפתה ההדרגתית של המתלוננת את ההתעללות – תחילה בפני אביה, אחר כך בפני חבריה ולאחר מכן בפני רשויות נוספות – הייתה אופיינית לתיקי עבירות מין והוסיפה לאמינותה, וכך גם האופי הספונטני של חשיפותיה הראשוניות. העובדה שהמתלוננת הסתירה את ההתעללות במשך שנים רבות מובנת גם נוכח הפחד והאימה שחוותה בבית המשפחה, והשופט נחה דעתו כי גרסתה של המתלוננת לאירועים מדויקת. עם זאת, השופט מוצא כי קיים ספק סביר לגבי אשמתו של הנאשם בעבירות שהתרחשו בקריית מוצקין, בשל גילה הצעיר של המתלוננת באותה עת – ייתכן שזיכרונותיה מאירועים אלה הם השלכה של זיכרונות מאוחרים יותר, חרוטים יותר. לגבי יתר העבירות, נחה דעתו של השופט כי גרסת המתלוננת לאירועים נכונה, ומפרט ראיות מאששות לכל אירוע: אירוע המקלחת, הנתמך בעדותה של האם; האירועים במ.ג. של כניסת הנאשם לחדרה של המתלוננת, הנתמכים אף הם בעדויות האם והאחים; האירועים בס' 1, שם נטען כי הנאשם הכשיל את המתלוננת בכדורי שינה; תקרית הסרט הפורנוגרפי; והאירוע בבסיס, שלגביו אומת תיאור המקום על ידי המתלונן. לסיכום, השופט מציע כי הנאשם יזוכה מהעבירות שיוחסו לו בקריית מוצקין בשנים 1992-1994 אך יורשע בכל העבירות האחרות. שני שופטים עמיתים מסכימים עם ההערכה.