בש"פ 1853/92

תקציר

המערער נעצר עד תום ההליכים בגין שוד וערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להמשיך במעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. הערעור מתבסס על הטענה כי ההליכים המשפטיים שקדמו למעצרו לא נוהלו כראוי. צו המעצר, על פי החוק, פקע לאחר 60 יום מיום הגשת כתב האישום, והמערער הוחזק במעצר שלא כדין מעבר לתקופה זו. עם זאת, מרגע שהחלו הליכי המשפט, הייתה לבית המשפט סמכות להורות על מעצר עד תום המשפט. בית המשפט דחה את הטענה כי סמכותו של בית המשפט המחוזי להורות על מעצר בוטלה לאחר פקיעת צו המעצר הראשוני. בית המשפט דחה גם את הטענה כי בית המשפט המחוזי לא הפעיל שיקול דעת עצמאי בבואו להורות על המשך המעצר. נקבע כי השופט שקל לגופה של הבקשה וביסס את החלטתו על אותם נימוקים של צו המעצר הקודם, ללא שינוי נסיבות. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי קיימת עילת מעצר, נוכח אופי העבירה החמורה בה הואשם, וכי חלופת מעצר אינה מספיקה נוכח המסוכנות הנשקפת מהמערער. עם זאת, פסק הדין הכיר בכך שאין להתעלם מארבעת ימי המעצר הבלתי חוקיים, ובנסיבות שונות, מעצר כזה עשוי להיות גורם מכריע בהוראת שחרורו של הנאשם. הערעור על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי נדחה, והמשך מעצרו של המערער נדחה.