עב"ל 548/07

תקציר

המוסד לביטוח לאומי החליט כי יש לדחות ערעור על תביעת נפגעי עבודה. התביעה המדוברת מתייחסת לירידה בשמיעה ולנזק שנגרם כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק במקום העבודה. הנימוקים של המכון הם כפולים. ראשית, חוות דעת המומחה קבעה כי לא נגרם נזק בלתי הפיך, ולכל היותר ייתכן שנגרם נזק זמני. המומחה ציין גם את הנוכחות הפוטנציאלית של ליקוי תת-קליני קל, אך נמנע מלאשר נזק ממשי. שנית, המומחה הבהיר כי יכולת השמיעה של המערער בתדרי הדיבור נותרה בעינה. על פי המכון, כדי להיחשב כפגיעה בעבודה, יש להוכיח ליקוי שמיעה בתדרי דיבור, מה שלא קורה כאן. יתר על כן, מאחר שליקוי השמיעה אינו מוכר כקשור לעבודה, טענת המערער כי יש להכיר גם בטינטון שלו כפגיעה בעבודה אינה תקפה. המכון מדגיש כי עצם החשיפה לרעש מזיק בעבודה אינה מעידה בהכרח על כך שליקוי השמיעה הוא תוצאה ישירה של החשיפה האמורה. במקרה זה, דו"ח המומחה מצביע על כך שהשמיעה בתדרי הדיבור נשמרת במלואה. לפיכך, מסיק המכון כי יש לדחות את הערעור, ואין צורך בפניות נוספות למומחה. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים המעורבים, ולא ייפסקו הוצאות.