רע"א 4577/09

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט בקשת רשות ערעור, ומדגיש כי רשות זו ניתנת רק במקרים חריגים הנוגעים לסוגיות משפטיות או ציבוריות מהותיות החורגות מהאינטרסים הפרטיים של הצדדים המעורבים. המבקשים לא הציגו שאלה משפטית משמעותית; במקום זאת, הם התמקדו בפרטי המקרה שלהם, וטענו באופן שגוי כי ערעורם הוגש בזמן. בית המשפט המחוזי קבע, על סמך ראיות, כי המבקשים היו מודעים לפסק הדין עד ליום 17.11.2008. בית המשפט הגיע למסקנה כי התקיימו כל דרישות החוק להודעה באמצעות פקסימיליה, לפי תקנה 497א(א), וההודעה נשלחה למעשה ביום 17.11.2008. בכך נקבע המועד האחרון להגשת הערעור כ-1.1.2009. עם זאת, הערעור הוגש ב-4 בינואר 2009 ופספס את המועד האחרון בשלושה ימים. המבקשים טענו כי הערעור הוגש ביום 31.12.2008, אך בית המשפט ציין כי מועד הגשת האגרה הוא מועד תשלום האגרה, שחל ב-4 בינואר. בית המשפט הדגיש עקרונות פרוצדורליים של תום לב, והדגיש כי גם אם לא התקיימו כל התנאים הפורמליים, המבקשים ידעו על פסק הדין, תוך שלילת טענותיהם לאי ידיעה. משכך, בשל איחור בהגשה והיעדר בקשה להארכת מועד, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 3,000 שקל.