ע"ע 25818-05-17

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה מכמה טעמים, בעיקר סביב סוגיות ראייתיות ופרוצדורליות. בית הדין ציין כי אמנם המעסיק לא העיד ולא מסר תצהיר, דבר המטיל בדרך כלל סיכון פרוצדורלי, אך מחדל זה לבדו אינו מחייב באופן אוטומטי את קבלת תביעת התובע. המעסיק לא ערער על פעילויות מסוימות בשטחו אך טען כי אלה אינן מזכות את העסק כמאפייה על פי צו התעשייה הרלוונטי. בית הדין מצא כי נטל ההוכחה מוטל על העובד, שלא הוכיח כי עיקר עיסוקו של המעסיק היה אפייה. יש לציין כי ראיותיו של המערער, כגון קלטות וידאו, נמצאו בלתי מספקות ובלתי אמינות. בית הדין דחה גם טענות בדבר נסיבות סיום העסקה, גמול שעות נוספות והחלת צו ההארכה בענף האפייה. הראיות הראו אי התאמות, כגון תעודות מחלה חופפות מרובות. יתר על כן, לא היה בסיס מספיק לערער על ממצאיו של בית משפט קמא או להצדיק התערבות של ערכאת הערעור. משכך, לא עלה בידי המערערת להוכיח שימוש לרעה בנטל ראייתי, וטענות אחרות הנוגעות להפקדות לפנסיה, דמי חגים וימי מחלה נדחו אף הן בנימוקים דומים. בית המשפט קיבל את פסק דינו של בית משפט קמא והורה למערערת לשאת בהוצאות המעסיק, תוך שהוא מדגיש כי בערעור נעדר עילה משכנעת לשינוי ההחלטה המקורית.