ב"ל 3041/06

תקציר

התובעים, בני זוג נשואים, ערערו לבית המשפט בטענה כי הם תושבי ישראל ולכן זכאים לדמי אבטלה מהנתבע, המוסד לביטוח לאומי. התובעים טענו כי שהו בחו"ל לתקופות קצרות במהלך השנה והציגו חוזי שכירות לדירה ברוסיה ותשלומי אש"ל כראיה לעבודתם שם. עם זאת, הנתבע הציג תדפיסי ביקורת גבולות המעידים על כך שהתובעים שהו את מרבית זמנם מחוץ לישראל, ושהו בחו"ל מספר חודשים בכל פעם. הנתבע גם הטיל ספק בטיבה ובנחיצותה של עבודתם של התובעים ברוסיה, וטען כי עבודתם הייתה רק "תביעת כיסוי" בגין שהותם הממושכת שם. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי שהותם של התובעים בישראל יכולה להיחשב כ"ביקורי קרובים" בעוד ששהייתם בחו"ל מהווה מגורים שם. עוד מצא בית המשפט כי עבודתם של התובעים ברוסיה הייתה מעורפלת ולא ברורה, ודמי השכירות ודמי האש"ל שלהם לא תמכו בטענתם לשהייה קצרה וזמנית. יתר על כן, חוסר ידיעתם של התובעים בעברית, היעדרותם הממושכת מישראל ומגורי משפחתם בישראל, הצביעו על ניתוק זיקת התושבות שלהם לארץ. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעים לא היו תושבי ישראל בתקופה הרלוונטית ודחה את תביעתם לדמי אבטלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי אם תוגש לתובעים תביעה בדבר חידוש ישיבתם בישראל החל ממאי 2007, הם יוכלו להגיש תביעה נפרדת בשל כך.