ע"ז 51414-06-16

תקציר

מדובר בשתי צוואות שהותירה אחריה אישה שנפטרה, שכל אחת מהן נכתבה בהפרש של כשלושה וחצי חודשים זו מזו. הצוואה הראשונה, מיום 31.3.2015, הורישה את מלוא עזבונו של המנוח לאחיה. הצוואה השנייה, מיום 20.7.2015, הורישה את כל עזבונה לעובד בית האבות בו התגוררה, המבקש. התומך של כל צוואה מתנגד לביצועה של הצוואה האחרת, מה שמוביל לארבעה מקרים נפרדים אך קשורים. האח, המחזיק בצוואה הקודמת, טוען כי יש לבטל את הצוואה המאוחרת מכמה טעמים. ראשית, הוא מכיל פגמים פורמליים, כולל תאריך חתימה שונה, אי שמירת רשומות, היעדר מפרט שכר טרחה והיעדר סימונים נדרשים. שנית, האח טוען כי הצוואה נבעה מהשפעתו הבלתי הוגנת, ניצולו והונאתו של המנוח, טענות שהמבקש מכחיש. המבקש, שעבד בבית האבות של המנוח, מכחיש גם את טענת האח כי קרע את הצוואה. בית המשפט בחן את מכלול הטענות והראיות שהוצגו ומצא כי הצוואה המאוחרת פסולה בשל פגמים צורניים המעלים ספקות לגבי כוונותיו של המנוח. בנוסף, המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח. נסיבות יצירת הצוואה, לרבות הימנעותו של המבקש מלזמן את העד השני, תומכות אף הן בביטולה. בית המשפט אמנם לא מצא ראיות מספיקות להשפעה בלתי הוגנת, אך מצא סיבה להאמין שהמבקש השתתף בניסוח הצוואה, מה שגם פוסל אותה. מכיוון שהמבקש לא התנגד לצוואה הקודמת, יש לבצעה, והצוואה המאוחרת בטלה. על המבקש לשלם את הוצאותיו ושכר טרחתו של האח.