ת"א 25653-02-21

תקציר

התובע, בעל מניות בחברה פרטית לא פעילה, תבע את הנתבע, בעל מניות שווה, דירקטור ונושא משרה בחברה, בגין אפליה. התובע טען כי הנתבע הפר את חובות הנאמנות שלו בכך שמשך כספים מהחברה לשימוש אישי, השתמש בנכסי החברה לצרכים אישיים והתחרה בעסקי החברה. עם זאת, השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. למרות שהתנהלות החברה הייתה חריגה ואולי אף פסולה, היא לא עלתה כדי אפליית בעלי מניות. החוק מחייב הערכה אובייקטיבית של טענות להפליה, וציפיותיו של התובע לא הופרו מאחר ומעשיו של הנתבע הוסכמו או נענו לתובע. יתר על כן, ההתנהלות הכספית החריגה היטיבה עם שני בעלי המניות, וחוסר הפעילות של החברה נבע ממעשיו של התובע עצמו. לפיכך, הטענה להפליה נדחתה. עם זאת, נוכח הסכסוך הבלתי ניתן ליישוב בין בעלי המניות וחוסר הפעילות של החברה, הורה השופט על הפרדת הרשויות. הנתבע הסכים להעביר את מניותיו לתובע, אך השופט השאיר את ההחלטה מי יקבל את המניות לקביעה על פי התמחור בין הצדדים, ונמנע מלאלץ מי מהצדדים לרכוש את מניותיו של הצד השני. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 10.9.2023.