סע"ש 49707-06-20

תקציר

פסק דין זה מתאר תביעה שהגישה עובדת נגד מעסיקה, בית אבות בבעלות הנתבעת 1 ("סעודיה"), ובעליו הבאים, הנתבע 2 ("אריאל"), בגין תביעות פיצויים שונות הקשורות להעסקתה. התובעת טענה כי שכרה החודשי הממוצע עמד על 9,695 ₪, כולל תוספות שונות כגון בונוסים וקצבאות שיש לראות בהן חלק משכרה הקובע. עם זאת, הנתבעים טענו כי לתובע שולם שכר גלובלי וכי תוספות אלו היו מותנות. בית הדין קבע כי שכרו הקובע של התובע כלל רק את רכיב ה"בונוס". רכיבי ה"סידורים" ו"ארגון המטבח" לא נחשבו לחלק משכרה, שכן הם היו כפופים לתנאים ספציפיים שהתובעת לא עמדה בהם. כמו כן, בית הדין מצא כי העסקתה של התובעת הופסקה ללא שימוע, מה שהביא לצו פיצויים בסך 5,000 ₪. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע בגין אי מסירת הודעה מוקדמת כדין, שכן מכירת בית האבות לחברה אחרת הביאה לפיטוריו של התובע. תביעותיה של התובעת בגין עבודה בשעות נוספות התקבלו באופן חלקי, והיא זכתה בסכום של 35,645 ₪ בגין שעות נוספות שלא שולמו. גם תביעותיה לעבודה בשבת ופדיון ימי חופשה התקבלו באופן חלקי, מה שזיכה אותה ב-2,688 שקל וב-1,439 שקל בהתאמה. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובעת 5,200 ₪ בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו (חלק מהמעסיק) ו-1,439 ₪ בגין ניכויים שלא כדין משכרה בגין הפרשות לפנסיה שלא הועברו לקרן. כן נדונו פיצויי פיטורים, ובית המשפט קבע כי התובעת זכאית לסך של 20,317 ₪, בהתחשב בכספים שכבר הופקדו על ידי הנתבעים. כמו כן, נפסקו לתובעת 6,000 ₪ כפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים. לבסוף, סירב בית המשפט להטיל על נתבעת 2 אחריות אישית לחובות, שכן לא שוכנע כי יש להסיר את מסך ההתאגדות במקרה זה. בסיכומו של דבר, התביעה נגד הנתבע 1 התקבלה באופן חלקי, והם חויבו לשלם לתובע פיצויים שונים, הכוללים סך של 52,849 ₪ בגין התביעות הכספיות, 7,500 ₪ הוצאות משפט, הפרשי הצמדה וריבית על סכומים אלה החל ממועדים נקובים. התביעה נגד הנתבע 2 נדחתה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.