בע"מ 9802/09

תקציר

פסק הדין סובב סביב סכסוך משמורת על פי אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית. היא מתמקדת בשאלה האם מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים היה בישראל או בשבדיה לפני אי-חזרתם. ממצאי בית המשפט לענייני משפחה, שאושרו על ידי בית המשפט המחוזי, הגיעו למסקנה כי אביהם של הילדים לא הסכים למעבר קבע משבדיה לישראל. בית המשפט לא מצא טעות עובדתית "מתגלגלת" בעדותו של המשיב בנוגע לשהותו המתוכננת בישראל, וציין כי סתירות קלות לא השפיעו על המסקנה כי הסכים לשהייה זמנית בלבד. הגעתם של הילדים לישראל הייתה בהסכמה, ולכן עניינו היה ב"אי-החזרה" ולא בחטיפה. כדי ליישם את האמנה, היה על המשיב להוכיח כי מקום מגוריהם הרגיל של הילדים היה בשוודיה לפני אי-החזרתם. פסק הדין עמד בניגוד לשתי גישות: "האסכולה העובדתית", המתמקדת במצב החיים הפיזי של הילד, ו"בית הספר המכוון", הבוחן את כוונת ההורים. בית המשפט העדיף את הגישה העובדתית, ובחן את המגורים העובדתיים מנקודת מבטו של הילד. בעתירה נטען כי ישראל הפכה למקום מגוריהם הרגיל של הקטינים, אך טענה זו נדחתה בטענה שאינה עולה בקנה אחד עם האמנה, המעניקה עדיפות למגורי הילד לפני הרחקתם. פסק הדין הדגיש החלטה מהירה להחזיר ילדים חטופים למקום מגוריהם המקורי כדי שענייני משמורת יוסדרו בבית המשפט המוסמך של אותה סמכות שיפוט. הערעור נדחה וקבע כי שוודיה היא מקום המגורים הרגיל, ושהיות הילדים בישראל היא זמנית, ובכך הפרה את האמנה בכך שלא החזירה אותם לשבדיה. פסק הדין הבהיר כי הוא אינו מתייחס למשמורת, והשאיר החלטות כאלה לבתי המשפט השבדיים, והדגיש את המניפולציה של המבקש במציאות באמצעות אמם של הילדים כאסטרטגיה משפטית לשינוי מעמד התושבות.